השוני והקשר שבין בית ספר ייחודי לבית ספר ניסויי 

בהזדמנויות שונות , בתקשורת ובשיח הציבורי, נשמעות דעות בעד ונגד בתי הספר הייחודיים . במקרים לא מעטים תוך שיבוש עד אי הבנת מהות בתי ספר כאלה. כדי לחדד את הטענה, אערוך אבחנה בין סוגי בתי ספר שאינם  "רגילים". באופן כללי, ניתן לומר שבתי הספר הייחודיים הם אלה שמפתחים ציביון , אופי, מערכת פדגוגית השונה מהקו המקובל המוגדר. אולם כבר כאן, ראוי להבחין בין בתי ספר המפתחים לעצמם ייחודיות, לבין בתי ספר שייחודיותם מוגדרת מראש על ידי משרד החינוך או רשויות. לדוגמא: בתי ספר לחינוך מיוחד לסוגיהם.לצידם קיים מערך שלם של בתי ספר שניתן להגדירם כייחודיים - והם תוצר של רשתות, עמותות וגופים ציבוריים הרוצים לקדם רעיון , צביון ומטרה. הבולטים שבהם : בתי הספר של החינוך העצמאי , רשתות כגון "שובו" , בתי ספר דמוקרטיים. בתוך אותם מכלולים קיימת גם ייחודיות פנימית המבחינה , למשל, בין גישות חרדיות שונות, "חצרות" רבנים, זרמים ביהדות החרדית. כך גם בעולמן של הישיבות. כך בתי הספר ההתיישבותיים לסוגיהם. במגזר הערבי בולטים בתי ספר ייחודיים פרטיים, או המסונפים למוסדות דת.

החינוך הממלכתי בישראל נכנס לפיתוח ייחודיות ברמה בית ספרית, מאוחר יחסית.  הסיבה לכך נעוצה, לדעתי,  במרכוז מערכת החינוך שמראשיתה , היתה מושתתת על שיוך וזיקה לזרמים רעיוניים ופוליטיים. בעולם המערבי פרחו והתפתחו בתי ספר ייחודיים לא מעט בגלל החינוך הפרטי. במערכות הפרטיות הנהנות מכספי הורים של מעמדות מבוססים, ניתן היה לפתח אוטונומיה פדגוגית עם שירות חינוכי שאיננו נשען על הקצבה שיוויונית מטעם המדינה.

בישראל החלו להתפתח בתי ספר ייחודיים על אזוריים  מראשית שנות ה 80 עת הוקמו בתל אביב בתי הספר לטבע ובית הספר לאמנויות כבר מגיל היסודי. לפניהם יש לציין כייחודית את מערכות החינוך הייחודיות של " הריאלי" ו"ליאו בק " בחיפה. אלא שבית ספר על אזורי נתפס מלכתחילה כשובר שיוויון הזדמנויות, מאחר ורק אחוז נמוך מהילדים יכולים להתקבל אליו, רובם בני מעמדות מבוססים. לאור זאת , ולאור הצורך של מנהלים לבנות אתוס וחזון משלהם, ולא רק להיסמך אל מדיניות מכתיבה, התפתחו בתי ספר ייחודיים שמקורם בבתי ספר רגילים. אלו הם בתי ספר שלא בהכרח ( ובדרך כלל לא ) נהנים ממשאבי יתר. להיפך, יש בתוכם בתי ספר שפיתוח הייחודיות הציל אותם מסגירה וקריסה.

בתמצית, הייחודיות היא קו חינוכי, אידיאולוגיה מוצהרת של המנהל וצוותו, "צבע" פדגוגי. הייחודיות המובהקת ביותר היא זו הצומחת מתוך הצוות, ומחלחלת אל כלל התלמידים והקהילה. היא באה לידי ביטוי בכל תחומי הדעת, במראה החיצוני של בית הספר. היא מבטאת את רוח בית הספר. מקבוצת האידאולוגיים ניתן לציין בתי ספר דיאלוגיים, בתי ספר לחינוך בר קיימא, בתי ספר לחקר. מקבוצת בתי הספר המדגישים תחום ידע - ניתן לציין בתי ספר מוסיקליים (לא על אזוריים ), בתי ספר המדגישים מורשת יהודית. בתי ספר ייחודיים שמספרם הולך וגדל אינם מציבים רף כניסה, ומפתחים את הייחודיות כדי להעצים את הנעשה בהם. ולא מעט כדי לשווק את עצמם טוב יותר.

בתי הספר הייחודיים נבדלים מסוג נוסף של בתי ספר- הניסויים . בית ספר ניסויי, בהגדרתו , הוא בית ספר המצוי בתהליך מקצועי מוגדר על פי אמות מדה שקבע משרד החינוך, ומלווה על ידו באמצעות גורמים כגון גף ניסויים. בית ספר ניסויי פועל תוך תהליך מחקרי מעמיק, ונשען על ידע ומחקר בשדה החינוך. הניסויי זוכה למשאבים רבים מצד משרד החינוך בתהליך פיתוח הניסוי. ניתן לומר שזה תהליך פיתוח ייחודיות ברמת עומק רבה יותר. רבים מהם הופכים למרכזי הפצה עבור האחרים. גם הניסויי, כמו הייחודי הרגיל, אינו אמור להציב רף כניסה שונה מכלל החינוך הממלכתי.

מ 2010 , לאור החלטת ממשלה, נכנסה מערכת החינוך למהלך משמעותי של פיילוט ב 16 ערים : פתיחה מבוקרת של אזורי רישום ופיתוח ייחודיות בית ספרית. למהלך הזה נכנסו מאות בתי ספר , כשכולם עוסקים בפיתוח הייחודיות. אליהן הצטרפו 10 ערים נוספות בשנת 2013. התהליך הדרמטי הזה מדגיש עוד יותר את מעמדו של בית הספר הייחודי שאיננו פרטי, איננו משוייך לזרם כלשהו, ואיננו ממיין. הוא עומד לתחרות מבוקרת במרחב העירוני שלו. בטווח של שנים מהיום, ניתן להעריך כי התהליך החדש יעורר סערת מוחות ויצירתיות בתוך מערכת שהורגלה בעיקר לעבוד עם תכתיבים מלמעלה. התהליך יגביר תחרות בין בתי הספר, אך זו כבר לא מלה גסה, בעיקר שקודם לכן היתה בלתי מבוקרת. כאשר תמצא המדינה לנכון להגדיל משאבים בגין הייחודיות , יהיו בתי הספר הייחודיים מענה לחינוך הפרטי המתעצם. הם יהיו מענה לרצון והשאיפה לחינוך ציבורי איכותי, מסקרן, אינטלקטואלי.